<h1>כל בו הלכ' אישות סימן ע"ה</h1>
<h2>דף סד.</h2>
והאומר לחבירו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם כי לכל אחת יש לומר שמא קדש שלוחו קרובות של זאת. אבל אם בשעה שצוה לשלוחו לא היה לזאת שרוצה לקדש שום מקרובות האסורות פנויות מותר בה. והר"ף ז"ל כתב אף על פי שהיו לה לאחר מכן. פירוש לאחר שצוה לשליח.
<h2>דף פא:</h2>
ואומר לה כשמקדש אותה הרי את מקודשת לי בכסף זה או בדבר פלוני כדת משה וישראל ואם קדש בשטר כותב על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה או על העלה או על כל דבר הנרשם הרי את מקודשת לי וכו'. ונותנו לה בפני עדים וצריך שיכתוב אותו לשם האשה המתקדשת ואינו כותבו שלא מדעת ואם קדש בביאה אומר הרי את מקודשת לי בביאה זו הרי את מאורסת לי או כיוצא בזה הלשון בבעילה זו ומתיחד עמה בפני עדים ובועלה. וכתב הר"י ודין קדושי ביאה אין נוהגין עתה כדאמרינן רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה משום פריצות'. ויש לאיש לקדש האשה בכל לשון שהיא מכרת בו שיהיה משמע הדברים שקנאה.
<h2>דף פט.</h2>
יצא לה שם מקודשת בעיר כגון שהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים שמחות ואומרות פלונית נתקדשה היום צריכה גט. ואם יצא עליה קול מראשון ונתקדש' לשני קדושי תורה דהשת' צריכה גט משניהם להתירה לעלמ' ואם באים לעשות תקנה כדי שיכנסה אחר מגרש ראשון ונושא שני אבל אפכא לא שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין הוא. האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת.
והר"ף ז"ל כתב מעשה היה באשכנז באחד שקדש ואח"כ נודע שהיו העדים קרובים זה לזה והיה ה"ר מאיר ז"ל מתירה בלא גט אע"פ דלכתחלה יצא הקול על ידי הקדושין מכל מקום מבטלין קלא דכן הלכה והיה מביא ראיה מההיא דאפליגו בסורא מבטלי קלא ובנהרדעא לא מבטלי קלא. וסורא אתריה דרב נהרדעא אתריה דשמואל ורב ושמואל הלכה כרב באסורי. כך השיב מורנו ה"ר מאי' אך רבני אשפיר"א הצריכו גט ולא מטעמא דקלא ומיהו יש להביא ראיה דלא מבטלי קלא מהנהו עובדי דהנהו שמעתתא דאפילו למאן דאמר לא מבטלינן קלא וכו' ויש לחוש לדברי האומר לא מבטלי' אע"ג דיש לדחות דלרוחא דמילתא קאמר הכי מכל מקו' יש להביא ראיה מההיא דנפק עלה קלא דאקדיש' לקטן נראה כגדול וקטן מסיקא הוא עובדא דהתירא משום דעדין לא הגיע לפלגות ראובן כלומר עדיין לא הגיע לחכמת הגדול והלכך אפי' קלא נמי לא הוי מעקרא משמע דאי לאו האי טעמא מתסרא משום קלא אלמא לא מבטלינן קלא. והתם לא קאמר אפי' למאן דאמר וכו'. כי ההיא דלעיל ועוד מדקאמר הוה עובדא משום דעדיין לא הגיע וכו' משמע דאין להתירה כי אם מטעם זה וכן כתבתי בתשובת שאלה וכן נראה עיקר. וצריך עיון ברב אלפס אע"ג דהוא לא הזכיר בפי' ענין קלא עכ"ל הר"ף ז"ל.
<h2>דף פט:</h2>
ואמר פ' המגרש אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה כרב המנונ'. וכן בפרק התקבל [גיטין ס"ד ע"ב] ופסק הר"י כמותו שכל התלמוד מקשה מדבריו. והר"ז ז"ל כ' מכאן פר"י בתשוב' על האשה שאמרה לבעלה ישען על ביתו ולא יעמד יחזק בו ולא יקום כלומר שאינו יכול להיות עמה כדרך כל הארץ שהיא נאמנת ואפי' הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעלה דאינה מעיזה כגון ההיא דגרשתני ולא דמי לההיא דנדרים [צ' ע"ב] השמי' בינו לבינה דאמר תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאמרינן ביבמות [ס"ה ע"א] ולכך מעיזה לשקר אפילו בפני בעלה אבל למידי דקים ליה כמו לדידה כמו בישען על ביתו ולא יעמד והאי אינה מעיזה לשקר בפני בעלה ונאמנת כמו ההי' דגרשתני הלכך ישען על ביתו כופין אותו להוציא ויתן כתובה. כך פי' ר"י. עכ"ל הר"ף ז"ל. אבל אם קדשה אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קדושי' תופסין בה עד שתבי' ראיה לדבריה שנתגרש' קודם שתקבל הקדושי' דק"ל דכל שלא בפניו מעיזה ומעיז'.
<h2>דף צ.</h2>
ואסור לאדם להשהות עם אשתו ודעתו לגרשה אם לא הודיעה מתחילת הנשואין שהוא נושאה לזמן ידוע.
